<h1>סמ"ק מצוריך סימן ל"ג</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שלא ללבוש כלאים שנאמר (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז וגו'. ומן התורה אינו חייב אלא שוע טווי ונוזא), ופי' רבינו תם דנוז הוי שזור ורוצה לומר כל אחד לבדוב) ואחרי כן מחוברין יחדג), ומדרבנן אסורין אף אינו רק שוע או טווי או נוזד), וכשהכלאים קשים מותר להציע אבל לא ללבושה), והבגדים שיש בהם עורות אף על פי שהעורות תפורים מפשתן הורה השר משנ"ץ שמותריןו), ויש מחמירין שלא לדבק עור בבגד כשהן תפורין מפשתןז), ואותו קויי"ט פורנ"ט שעושים מסדינין פשתן ותפורים יחד עם הצמר מותרין לפי שיכול להוציא כל הצמר מבין התפירה לתפירה אפילו בלא קריעה לכך אומר ר"י שמותרין ודווקא שיש בהן גיזי צמר התיר ר"י אבל אם יש בהם בלאי בגדים של צמר אסורין. א) שוע פי' שיהיה הצמר והפשתים יחד מתוקנים במסרק וטווי הוא שיהיו שניהם טווים יחד, לשון סמ"ג. ב) פי' כשהצמר שוע טווי ומשזר לבדו, לשון סמ"ג. ג) והיינו שתי כתפות לכ"ע. ד) כדתנן במסכת כלאים (פרק ט' ט') הלבדין אסורין מפני שהן שועין, ס"ג. ה) פי' כגון לבדים הקשים הותר בהם הצעה דרבנן כדתנן (ביצה י"ד) לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציען תחתיך אבל אמרו חכמים (שם) אסור לעשות כן שמא תכרוך נימין על בשרו, תניא בספרי (דברים פסקא כ"ב) לא תלבש שעטנז שלא יתכסה מניין תלמוד לומר לא יעלה עליך יכול לא יפשלנו בקופה לאחוריו תלמוד לומר לא תלבש לבישה בכלל העלאה הייתה ולמה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף אף כל שהיא הנאת הגוף יכול חלוק של צמר על חלוק של פשתן יהא אסור תלמוד לומר יחדיו אין עראי לכלאים ולא ילבש את הכלאים אפילו על גבי י' בגדים, לשון ס"ג. ו) מאחר שאינו מדביק הפשתן לצמר אפילו לר' חנינא בן גמליאל (ספרי תצא כ"ב) שסובר חיבור על ידי דבר שמו חיבור שלא אמר דבר זה אלא בכלאים דאורייתא כמו שמביא מן המקראות אבל בכלאים דרבנן לא החמירו ובגדים שלנו אינם שזורין, לס"ג. אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים ואין נקרא צמר אלא של רחלים, לשון ספר מצות הגדול. ז) ורבינו יחיאל היה מחמיר ומה"ר פרץ נ"ע אחריו כמותו, וכשדבוק לבגד על ידי ניי"ש בל"ע שרי לכולי עלמא וכן נהגו אנשי מעשה, סמ"ק. ואסור להניח בגדים בבית הגוי לתפור אם לא הישראל יושב אצלו חיישינן שמא יתפור בפשתן — הגה"ה, דווקא לדידהו חיישינן משום שהקנבוס יקר ויחליף אותו הגוי לפשתן אבל לדידן שהפשתן (לא) יקר לא חיישינן, עכ"ה — והר"ם נ"ע אינו מתיר להכניס פשתן תחת צקמלו"ט טריפ"ש כי שמא הצקמלו"ט נעשה מצמר רחלים והם כלאים, תשב"ץ (סי' שע"א). כתוב באור זרוע דיש ללמוד מירושלמי שאסור ללבוש אנפילאות של צמר על גבי אנפילאות של פשתן או להפך שאינו יכול להפשיט התחתון אלא אם כן יפשוט העליון מתחילה ואינו דומה לקוטה צמר על גבי חלוק כי יכול לפשוט חלוק קודם שיפשיט הקוטה, עכ"ל אור זרוע (הל' יו"ט סי' שמ"א).
וללבוש כלאים לעבור המכס אמרינן בפרק הגוזל (בבא קמא קי"ג) ר' [שמעון בן] יהודה מתיר והלכה כמותו דקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותרא), הרואה חבירו לבוש כלאים פושט מעליו אפילו בשוק וצ"ע במנחות (דף ל"ט). ודווקא כלאים דאורייתא אבל כלאים דרבנן אינו פושטו מעליו עד שיגיע לביתו דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות י"ט)ב). א) וכן שנינו דהעלאת כלאים כשאין מתכוין להנות מותר דתנן (בפרק בתרא דכלאים) מוכרין כסות ומוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין השומרים עצמם מן הכיעור מפשילין אותן לאחוריהם במקל ומעמידם במסכת שבת (דף ל"ט) כר' שמעון. לס"ג. ב) וששאלתם אם מותר ללבוש שטריפלעה"ט שלא יכירוהו ליהודי היינו בפרהסיא ואמרינן פרק בן סורר ומורה (דף ע"ד) בשעת השמד אפילו עקרתא דמסאנא אסור לשנותו, לשון תשב"ץ. [מסמ"ג, שנינו במסכת כלאים (פרק ט' מ"א) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפום זה בזה אם הרוב מן הגמלים מותר פירוש מותר להביא פשתן לשם, ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה על מחצה אסורין וכן הפשתן והקנבוס שטרפו זה בזה, ותני עלה בתוספתא (כלאים פרק ה') במה דברים אמורים שהביא פשתן וטרף ביניהם אבל הביא חוטי צמר רחלים וטרף בין חוטי צמר גמלים אסור, פי' חוטי חשיבי ולא בטלי. עוד שנינו שם השריים והכלך אין בהם משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין ואין לאסור לולאות של משי בבגד צמר שהרי משי מצוי בינינו ואילו שריים אינו מצוי בינינו, הכרים והכסתות אין בה משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם ודווקא כשהם ריקנים מונחים על האצטבה אבל כר מלא ונכפף על צדי האדם וכן ריקן ומונח על גבי המטה ומפני אדם נשקע באמציעותן ונכפפין הצדדים עליו [אסורין]. שנינו בהגוזל בתרא (כלאים פ"ט) הספרים מטפחות הידים ומטפחות הספרים מטפחת הספג אין בה משום כלאים פי' משום שלובשן סביבות כתיפיו של אדם המסתפר ומפרש בירושלמי דדווקא במתכוין לשם מלבוש וטעמו של ר' אליעזר שאוסר מפני הידים שמקנחין בהם הידים ומטפחת ספרי תורה ובמטפחת הספג שמספגין בהם הכלים או מסתפגין בו בבית המרחץ ובירושלמי אומר הלכה כר' אלעזר וכן פסק רבי משה לאסור. עוד שנינו שם תכריכי המת ומרדעת של חמור שיושב בה עליה אין בה משום כלאים פי' ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן אע"פ שאסרו חכמים הצעה שמא תכרך לו נימין הני מילי במילי דאורחי בלבישה אבל מרדע וכרים וכסתות דלא אורחייהו בלבישה לא גזור, (ודווקא כשהן ריקנין ומונחין על האצטבע כדאיתא בירושלמי אבל כר מלא נכפף על צדי האדם וכן ריקן ומונח על התבן ואדם נשקע באמצעיתו ונכפפין הצדדים עליו [אסורין]). וגרסינן בירושלמי אין מדקדקין במתים כדקאמר ר' יוסף הוה יתיב ומתני ולא הודיעו שהיה שם מת עד שיצא. ואין מדקדקין בכלאים כדקאמרינן ר' יוסי הוה יתיב ומתני אמר חד לחברה את לבוש כלאים אמר ליה רב אמי שלח מאנך והב לי פי' בכלאים מדבריהם מדבר. אמרינן בפרק במה בהמה שאם החבלים של בהמה אחת צמר ומבהמה אחת מפשתן אסור לכרוך החבלים בידו משום כלאי חבלים. שנינו בפרק אחרון דכלאים ר' יוסי אומר כלים הבאים ממדינת הים אינם צריכים בדיקה מפני שחזקתו מן הקונבוס ומפרש בירושלמי הדא דאתמר בראשונה שאין הפשתן מצוייה בכל מקום צריכה בדיקה, וכתב רבינו שמשון משאנץ שיש להתיר בצרפת מפני שקונבוס בזול יותר וגם יותר חזק לתפור, וגם מורי רבינו יהודה ברבי יצחק היה אומר שרובם תופרים בבקונבוס וכן הלכה. אמרינן בפרק כל שעה (פסחים מ') בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לגוי שמא ימכרנו לישראל והוא לא יכיר כיון שאבד וגם לא יעשנו מרדעת לחמור פי' שמא ימצא אחר ויקרענו מעל המרדעת שהרי הכלאים אין ניכר בו ויתפרנו בבגדו וכיצד תקנתו צובעו שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד ומיד ניכר לו ושומטו ואם לא ניכר מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדקו ולא מצאו, צמר ופשתן אפילו צובעין נוהג בו כלאים כדאיתא בירושלמי, ע"כ].
